לוסטיגר דוד נ' חברת גני יהושע בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע, לטענתו, בשל התנגשותו בעץ, בפארק הירקון בת"א. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב עפ"י ראיות שהוגשו, מבלי שנחקרו עדים.

בכתב התביעה צויין, ש"התובע הוא רוכב אופניים מיומן ומנוסה מזה 50 שנה, הרוכב בקביעות בפארק הירקון בתל-אביב, מקום האירוע נשוא התביעה מזה 40 שנה, כ- 3 פעמים בשבוע". בתצהירו סיפר, שהוא נסע במסלול ייעודי לאופניים בשטח הפארק והתנגש חזיתית בעץ נמוך שנשתל במרכז המסלול. לטענת התובע הצבת אותו עץ שם וללא סימון, מהווה הפרה של חובת הזהירות של הנתבעות כלפיו. עוד טען, שאחרי התאונה נעקר העץ. לטענתו, נגרמו לו עקב התאונה נזקים בסך 894,006₪. הנתבעות הגישו תצהירים של פרופ' גדעון שגיא, אדריכל שתכנן את הטיילת (שבה השביל) ושל אלכס פירוב, קצין הביטחון ומנהל התפעול של הנתבעת 2. מתצהיריהם עולה שהעץ היה עץ זית ותיק ששולב בטיילת בעת שהוקמה, יחד עם עצים אחרים. הוא לא היה עץ קטן כלל והיה גלוי לעין של מי שהתקרב אליו בנתיב הנסיעה מכל כיוון. העץ נגזם באופן תקופתי ומסודר, אך בהיותו עץ ותיק ההנחה היתה ששורשיו גדולים והוא לא זקוק להשקיה. העץ נעקר מפני שהתייבש ללא קשר לשיקולי בטיחות, או לפציעת התובע.

בסיכומיו טוען התובע שהנתבעות הותירו בתוך נתיב נסיעה המיועד לאופניים מפגע מסוכן. הוא טוען שתכנון שביל אופניים דווקא במקום שבו קיים עץ נמוך היא הסיבה בלעדיה אין להתרחשות התאונה. לשיטתו הצבת העץ במקום שהוצב מנוגדת להנחיות לתכנון עבור אופניים בתכניות סטטוטוריות מדצמבר 2004. הנתבעות טוענות שהנחיות אלה אינן מחייבות ובכל מקרה הן הוצאו לאחר שכבר הוקמה הטיילת וממילא אינן רלבנטיות לה.

לתצהיר התובע צורפו תצלומים. רואים בהם שביל ישר למדי, אשר חצוי בערך לשניים. בחציו האחד ציור של אדם בוגר וילד ובחציו השני ציור של אופניים. בחלקו הימני של החלק שבו מצויירות האופניים מצוייר ריבוע לבן שבתוכו חול ובו נטוע עץ. מהצילומים ברור, שמי שמתקרב אל העץ חייב להבחין בו בעודו במרחק ניכר ממנו. כך למשל, באחד הצילומים שצירף התובע לתצהירו רואים במרחק רב בהמשך הדרך גזע עץ הנראה כנטוע באמצע השביל.

בתצלומים רואים גזע של עץ זית, שממנו יוצאים ארבעה ענפים כלפי מעלה – בחלקם רואים צמיחה של גבעולים ועלים ירוקים. מכך ניתן ללמוד שבעת שצולמה התמונה העץ היה חי בהחלט וגם, שענפיו לא בלטו (או כמעט ולא בלטו) אל מחוץ לריבוע שצוייר על השביל. לשמאלו של העץ שטח פנוי ורחב למדי, שבו בהחלט יכולים אופניים לנסוע בבטחה.

התובע הוא רוכב אופניים ותיק המכיר כנראה היטב את מקום התאונה (אף שלא חזר בתצהירו על מה שטען בענין זה בכתב התביעה). לאור זאת לא סביר שנוכחות עצים בתוך שביל הנסיעה היתה עבורו הפתעה. ובכל זאת בתצהירו כתב התובע "לפתע התנגשתי חזיתית, בעץ נמוך קומה במרכזו של מסלול האופניים". על שום מה ה"הפתעה"? אפילו מי שמתקרב אל העץ במהירות, יכול לראותו לפני שהוא מתנגש בו. ובכל זאת התובע היה "מופתע" מעצם ההתנגשות. שתיקתו של התובע מעניינת לא פחות מדבריו. התובע אינו טוען שניסה לבלום ולא הצליח. אף שהתובע מעביר ביקורת על כך ש"ניתן לעקוף את העץ רק מצידו האחד דבר המקטין משמעותית את רוחב שביל האופניים" (סעיף 3), הוא אינו טוען שבעצמו עשה אפילו ניסיון לעקוף את העץ!

התנגשות בחפץ נייח, גלוי לעין, בלי ניסיון בלימה, בלי ניסיון עקיפה ותוך "הפתעה" מקיומו מתיישבת רק עם מסקנה אחת: התובע התנגש בעץ מפני שכלל לא הסתכל קדימה לכיוון נסיעתו. על-כן, אין לבולטותו של העץ או לצורת סימונו כל קשר סיבתי תאונה. התאונה התרחשה פשוט מפני שהתובע נסע בצורה מאוד מסוכנת בלי לנקוט בצעדי הזהירות המזעריים הנדרשים מאדם הרוכב על אופניים במקום ציבורי. במקרה התנגש התובע בעץ שהיה שם. אלמלא היה שם עץ, עלול היה לפגוע במשהו אחר. לא רק שהתובע נטל על עצמו סיכון – הוא גם יצר סיכון רב להולכי רגל, שאת נוכחותם בפארק היה חייב לצפות. פארק הוא מקום שבו צפויים לחצות את השביל אפילו פעוטות - גם הם "קטנים" (בודאי מהעץ) גם הם "לא מסומנים". אך מזל הוא, שהתובע לא פגע בהם.

התובע סבור שעצם הותרת עץ בנתיב הנסיעה היתה מעשה רשלנות. ה"הנחיות" שאליהן הפנה התובע אינן נוגעות לענין. (א) לא מצאתי שלהנחיות אלה תוקף נורמטיבי כלשהו. (ב) ההנחיות עוסקות בנתיבי אופניים שלצד כבישים ומדרכות, לא בתוך שטחים של גנים ציבוריים! (ג) אין בכוחן של ההנחיות להכתים בדיעבד בכתם של רשלנות את הקמת הטיילת לפני שנכתבו. יתירה מזו: לא נראה שהיה פגם ממשי באופן שהיה העץ נטוע. עץ הזית בלט בפועל באופן שמי שמתקרב אליו וטורח להסתכל לעברו, לא יכול להחמיצו. התצלומים מציגים עץ גזום היטב, שלכאורה יכול רוכב אופניים לעבור לידו בבטחה – ובלבד שינהג באופן המותאם לסביבה שבה הוא רוכב על אופניו.

ראוי לזכור שמדובר בטיילת. לא מדובר בשביל המיועד למירוצי אופניים וגם לא בשביל אופניים המיועד לנסיעה תכליתית מהירה (כתחליף לנסיעה ברכב מנועי ברחוב). המדובר בשביל המשלב תנועה לשם הנאה של הולכי רגל ושל רוכבי אופניים בתוך פארק שבו ילדים רבים. הנסיעה במקום כזה חייבת להעשות מתוך מודעות לאפשרות שתדרש בלימה, בשל זליגה של הולכי רגל לשביל האופניים או בשל חצייתו. כך למשל, מעט אחרי העץ מוצב ספסל. נתיב האופניים עובר ממש לרגלי היושבים בו. קשה לדמיין שנסיעה סבירה במקום כזה יכולה להעשות במהירות גבוהה ובוודאי שאסור שתהיה ב"עיניים עצומות". בסעיף 6 לכתב התביעה נכתב "כתוצאה מההתנגשות ומעוצמת התנופה נחבל התובע קשות." בסיכומיו טוען התובע שכתוצאה מההתנגשות הוא "נפגע ישירות בבית החזה" ונגרם לו שבר בסטרנום. לא נטען שהוא נפצע כתוצאה מנפילתו מהאופניים בעקבות ההתנגשות. דומה שאמירות אלה מצביעות על נסיעה מהירה מאוד של התובע.

סוף דבר: הסיבה לתאונה שבה נפצע התובע היתה נסיעתו בחוסר זהירות חריג. התובע אשם בתאונה והתנהגותו מנתקת כל קשר סיבתי אפשרי בין תכנון אתר התאונה לבין התרחשותה. התביעה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' סיון תשע"ב, 31 מאי 2012, בהעדר הצדדים.